ועוד יום של געגוע מתחלף בלילה רע,
שינה נודדת שעות של בלאגן בפנים
וקר בחוץ וקר בפנים ואין שליטה בכל המערכות
רק דימיון מאיים מהלך בעיניים כבויות,
קליטה שגויה של הצל מרחוק מחליש את מהלך הנשימה
מחנק מתחת לרגשות ים של מחשבות,
נאחז בדימדומים שקורצים וקרבים.
שדים עכורים מתנכלים מבפנים ומשפיעים על מהלך הדברים
הכל עצור וידיים מושטות לשם.
לחישה לתוך מדבר עצבות  
הליכה לעבר חשיכה תמידית
הווה שמתערפל אבק שמצטבר על עתיד לא קיים.
ועוד הדרך ארוכה... זה מה שנשאר לי ממחצית התחושה שיצאתי איתה
לדרכי.