בכלל אני חושבת שכל הסיפור הזה שלחתולים יש זיכרון קצר זו טעות
בסיסית של עולם הענקים הזה שחושב שהוא שולט ביד רמה.
אבל אני חייבת לציין שלא רק שיש לי זיכרון ארוך טווח אלא אפילו
זיכרון ילדות.
הזיכרון הראשון שלי זה שהיה לי אח תאום שכל הזמן רצנו ושיחקנו
משחקי כוחות.
אני זוכרת גם את זוגפרח וישבנארנבת שנראו כמו שתי פרות
מפוחלצות שחיכו לשחיטה.
אני זוכרת גם את היום בו נאספנו כולנו בתוך קופסא וסחבו אותנו
למבנה מלא ענקים עם פרצופים שונים.

וכאן בעצם סיפורי מתחיל פחות או יותר, זה תלוי באיזה מימד אתם
מתכוונים לקרוא את הרפתקאות חיי. איזה שהוא ענק פתאום לקח אותי
ומאז ראיתי רק לעיתים רחוקות את אחי, כל הזמן הוא קרא לי בשמות
והייתי מוקפת ענקים שהתנהגו אלי כמו לאיזה יצור מפגר שאין לו
שום מטרה בחיים אלא רק לשעשע, אני חייבת לציין שלא הייתה לי
אפילו בחירה כל הזמן העבירו אותי בין קופסאות שמעוצבות אחרת
אבל מה איתי מה אם זכות הבחירה שלי ,מאיפה הענקים הגיעו למסקנה
המטומטמת הזאת שחתולים שסגורים בתוך קופסאות צריכים לישון כל
הזמן אז אני הוכחתי להם צורה שונה של התנהגות. בסופו של דבר
אני כבר הרבה זמן באותה קופסא אבל אני עדיין לא יודעת אם זה מה
שהיעד שלי בחיים. לכן החלטתי לגור במקום דמיוני בתוך ראשי
להתכנס לי שם ולחיות את חיי במלוא ייעודם... נעים מאוד קוראים
לי נשיקהבתחת אני החתולה ששומרת על שערי הגהנום, יש לי
ציפורנים מעוצבות לפי צו האופנה החדש ואני דואגת ללכת לפחות
פעם בחודש לעיצוב פרווה, אתם בטח תוהים למה אז התשובה מאוד
פשוטה מכיוון שפרצי חום לוהטים ברמה כזאת שאפילו השמש מתביישת
לידם נפלטות כל הזמן לכיוון בודקה השמירה שלי הם מבהירים לי את
הפרווה ואני לא חושבת שזה מחמיא לעיניים שלי. זה לא היה פשוט
להגיע לדרגה שהגעתי אליה הייתי צריכה ללחום באלפי חתולים תאווי
בצע שחשקו בתפקיד, עברתי הרבה מסכות עינויים , אחת הדרישות כדי
להגיע לתפקיד זה כישרון אומנותי רצתי לכל תוכנית חתול כוכב
שהופיע בטלוויזיה השתתפתי בכל תחרות יופי ,נגינה וסריגה
יצירתית בברזל יצוק. ואני אומרת לכם אני בת זונה טובה, לאחר
מכן שלחו אותי ללימודים אקדמיים, אני בחרתי התמחות ביצורי
שעווה מכווצים אם מפלס מים ירוד בנחיר השמאלי. לאחר שסיימתי
בהצטיינות את לימודיי חשבתי שבזה הסתיימו חובותיי לתפקיד אבל
לא. שלחו אותי ללימודי הישרדות בכל צורות הבריאה שמגיעים
לגהנום. היו פעם דעות רווחות בתקופות העתיקות שהגהנום זה בעצם
פרי המצאה של האנושות שעליהם הם עשו אלפי סרטים שאפילו לא
מתקרבים למציאות כאן כי כבר כולנו יודעים וזה לא סוד שהמוח
האנושי כל כך קטן מלהכיל דברים אמיתיים ככה שהוא חייב לתאר
משהוא פי עשרות מונים קטן מהאמת כדי שהוא יוכל בכלל לאכל את
גודל הדברים. במשך ימים על גבי ימים באיזה שהוא שלב איבדנו את
תחושת הזמן, לא שפעם מישהו הקדיש איזה שהיא מחשבה לגבי הזמן ,
לזמן לא היה ערך. במקום זמן הכול נמדד כאן בתטרליח אבל בגלל
עובר שעמום הולך וגובר אני יחסוך מכן, טוב נו נקבה נקבה אבל יש
לי גם בטח איזה שהוא משהוא למין הזכרי אז אני יחסוך מכם את
הפרטים הלא מובנים ואפשט את הכול לשפה שתצליחו להתמודד איתה.
הראו לנו שקפים של יצורים שהפשוטים שבהם היו הכלאה של גירפה
מעלה גרה אם מילונית מדברת נטולת בטריות . עבדו איתנו על כל
דרכי ההתמודדות איתם מהתזה של מים קדושים מבאר האלים השיכורים
ועד טיפול פסיכולוגי מקיף שכולל מכות חשמל. ואני אומרת לכם יצא
לי לפגוש כמה ייצורים שלא הייתי מאחלת לכם לפגוש אפילו בתוך
ביצת קינדר מהודרת.

אחרי כל התלאות שלחו אותי סוף כל סוף לראיון אישי אצל השטן
ואני אומרת לכם כל מה שדמיינתי במוחי עליו התנפץ כקן טרמיטים
אחרי ריסוס. עמד מולי אחד היצורים המדהימים ביופיים שנתקלתי
חתול שחור בגיל העמידה או הישיבה תלוי אייך מסתכלים על זה.
שפמו היה ארוך ומסולסל פניו וגופו היו כפסל מצרי שעוצב ע"י
טובי האומנים ואליו היו מחוברים כנפיים ארוכות אבל בלויות קצת.
אחרי שיחה טלפתית קצרה הוא זרק לעברי מצופים ואמר לי עכשיו
נראה אותך מתמודדת אם המים, רק מכוח זעזוע  המחשבה על מים
יכולתי להרוג עולם שלם של אוכלי ארטיקים ביום קיץ חם, אבל לא
הייתה לי ברירה לא הגעתי עד לכאן בשביל לחזור ולהיות סתם
חתולה, לכן קפצתי למים, מאוד התבאסתי כי המים הרסו לי את כל
התספורת החדשה שעשיתי לכבוד האירוע ועכשיו כל ההחלקה הלכה לי ,
נאחזתי קשות במצופים וישר התחלתי אם השחייה הצורנית שעד לרגע
זה למדתי רק על יבש (ותאמינו לי זה כאב).
השטן התרשם עמוקות ונתן לי את התפקיד. וכך אני נשיקהבתחת הגעתי
עד כאן כדי לפקח על כל כניסת היצורים לגהנום ותאמינו לי יש עוד
המון לספר על חוויותיי אבל זאת המשיך ואספר אחרי שאני ילך
להתפנק קצת אצל הענק שלי בסך הכול אני מנסה לבצע את ייעודי
כחתול כראוי.