תודה לך, חברה הכי טובה שלי,
שהראית לי שלבי לא זקן מידי.
תודה לך, חברה אפלטונית שלי,
שהוכחת לי שגופי עוד מסוגל לחשוק.
תודה לך,
שהשארת את ריחך על הכרית,
ושזכרון מגעך עוד מרחף על שפתיי.
שטעם עורך עוד חי בלשוני,
שמילות אהבתך מהדהדות האוזניי שוב.

תודה לך,
על ההכחשה הנפלאה
שהצבת עבורי,
כמסך של קרח
ששתינו יודעות
שיפשיר בבוא האביב.

אז דעי לך, אהובה חדשה,
שיש לך אותי.
ואף אם תנסי להסב מבטך,
תמיד תוכלי לחוש
בדמעתי על לחייך,
או לשמוע
את קולי לוחש:
"אני שלך,
אהובה."

ואני?!
-שלך.



6/6/01