|
האיש שממול פצוע.
האיש שממול פגוע.
כמו כלב נגוע
הוא אינו רגוע.
"להציל את החיים" הוא זועק.
הכאב לתוכו אותו יונק.
משד-אמו עודנו יונק
אינו מרפה.
החלב אותו חונק -
ממנו כבר אינו מוצא מרפא.
עתה הוא את ידיו את ידיו מרפה.
זה שממול מביט באיש בזלזול :
"היי, אתה נעול.
מנחת זרועך לא כדי לדעת
בך אסור לגעת".
האיש שממול כל-כך עני.
האיש שממול כל-כך כנוע.
האיש שממול בכוחות עצמו אינו יכול לנוע.
האיש שממול הוא אני. |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.