כתבתי שירים רבים שאיני מוכנה לחשוף בשלמות, אך יש בהם בתים
שאני כה אוהבת, שאני פשוט חייבת...

מתוך "תפילה"

אלוהים, אולי לא מגיע לי,
אבל זה לא משפיע על הרצון.
אלוהים, בבקשה תסלח לי,
אם אני רוצה את הדבר הלא נכון.

מתוך "אבודה"

על כל מה שאני עושה,
אני מקבלת אנחות.
לא משנה כמה אני משקיעה,
אני לא מצליחה לרצות.

-

אני כבר חיוורת,
חלשה.
עוד רגע נופלת,
מפסידה.

שמישהו יציל אותי,
אחרת אני אבודה.

מתוך "המקום ההוא"

עכשיו במקום ההוא,
הכל ירוק ופורח.
אבל אז המקום ההוא,
היה מקום שבו דבר לא צומח.

במקום ההוא נעלמו בני אדם.
אנשים שלא הכרתי,
סיפורים שלא אשמע,
זיכרונות שלא דמיינתי,
דברים שלא אדע.

מתוך "מולדת שלי"

ועד כמה שתהיי, ארצי,
לא בטוחה ומסוכנת,
לא אעזבך,
כי אין לי ארץ אחרת.

את האוויר שלך אנשום,
בשבילייך אטייל,
ממי מעינותייך אלגום,
ועל אדמתך אתפלל.

מתוך "לדוד שלא זכה"

אני עדיין כאן,
יושבת וחושבת,
כותבת שירים ומכתבים ומגילות,
חושבת על מה שיכול היה להיות,
לולא ככה נהרגת...
היית מלווה את בתך לחופה,
וביום הגיוס טופח על כתפו של בנך,
היית רואה את הבר מצווה של אחי,
והיית יכול לקרוא את הסיפור שלי.
היית מופיע יותר בעבודות השורשים...
אבל לא הספקת,
קטעו לך את החיים.