בדיחרוז
אצל אדון פריץ האוזרפון,
צלצל פתאום הטלפון.
בדיוק, כשהוא שכב לישון.
האוזרפון אדם חרוץ,
מצלצלים, צריך לרוץ.
אפילו, אם קריר בחוץ.
האוזרפון: "הלו? מי בבקשה אדוני?"
קול: "תקרא לי את שלמה! תגיד שזה אני."
האוזרפון: "זאת טעות, כאן אין שלמה."
קול: "סליחה אדון, תחזור לישון."
כבר אחרי חצות, כך השעון,
האיש הנחמד, חוזר לישון.
ושוב, צלצול בטלפון.
מה לעשות? הוא מתעורר,
אדם חביב, לא מתמרמר.
הרי, צריך שם לדבר.
האוזרפון: "כן, מי זה שם?"
קול: "תקרא לשלמה, בן אדם!"
האוזרפון: "שוב טעית, אין כאן שלמה."
קול: "סליחה אדון-תחזור לישון."
חלפה שעה או שעתיים.
האדון, נירדם בינתיים.
והנה, שוב אסון, מצלצל הטלפון.
למרות שהוא אדם רגוע,
הוא אינו מבין מדוע,
אותו מעירים באופן קבוע.
האוזרפון: "נו, מי זה בשעה כזאת?"
קול: "תן לי לדבר עם שלמה לפחות!"
האוזרפון: "אין כאן שלמה. אתה אידיוט!!!"
קול: "סליחה אדון, תחזור לישון."
הקול נדם
האיש נירדם.
שינה עמוקה,
שינה מתוקה.
ואז...
רינג-רינג
גלינג-גלינג
נכון, שוב הטלפון!!!
מלא חימה, קם האדון,
כעוס מרים ת'טלפון.
וראה הפלא ופלא,
מי פילל דברים כאלה?
קול: "שלום אדוני, מדבר כאן שלמה.
האם מישהו שאל עלי???" |