"בן כמה אתה, דוד?"
"אני בן 30," ענה, "ואתה בן שנה."
"נכון," אמרתי. "כלומר, אתה מבוגר ממני פי 30."
"אמת, אבל רק לבינתיים."
"מה הכוונה לבינתיים, דוד?"
"נניח שאתה בן שנה ואבא שלך בן 30 שנה, אז הוא גדול ממך פי 30.
אבל אחרי 14 שנה, אתה בן 15 והוא בן 44, כלומר עכשיו הוא גדול
ממך כמעט פי 3. כלומר, ככל שעוברות השנים הצעירים מתבגרים
כאילו בציר הנדסי, בעוד שהמבוגרים מתבגרים כאילו בציר חשבוני.
כך מצטמצם לו פער הדורות והחשיבה והפער בין ראיית העולם של דור
הילדים ודור ההורים הולך ומצטמצם.
"איך בנויים החיים? תחילה ישנו שלב הינקות, אח"כ שלב הרכות,
אח"כ שלב הילדות, אח"כ שלב ההתבגרות, אח"כ שלב הבגרות ולבסוף
שלב ההזדקנות. השלב העיקרי, לב ליבו של החיים, זהו שלב הבגרות.
בשלב זה ראיית העולם של האדם נשארת פחות או יותר קבועה, אין בה
שינויים קיצוניים, ולכן סוסון הרוצה להשיג את הוריו צריך לחכות
ולהשיגם בשלב הבגרות, אלא שאז הוא יהיה איתם באותו השלב רק
במשך זמן קצר יחסית ולא ממש באותו השלב."
"מה הכוונה לא ממש, דוד?"
"הכוונה היא שלכל שלב ישנן קצוות; ישנה התחלה, המשכיות, סוף
וכמובן יש את כל מה שבינם. אם אתה יכול להיות בקצה אחד של שלב
מסוים ואילו אביך נמצא בקצה השני של אותו שלב, הרי אתם באותו
השלב עצמו, אלא שעדיין יהיה שוני בנקודת מבטכם על העולם, שהרי
בכל שלב ושלב ישנן נקודות שונות ובכל נקודה ונקודה, נקודת המבט
שונה במקצת. אך עדיין זה הכי קרוב ודומה שניתן להשיג, כמו מעין
אסימפטוטה היכולה להתקרב לציר האיקס עוד ועוד, אך לעולם לא
יכולה לגעת בו." |