|
גשם יורד בחוזקה,
הסביבה כולה נצבעת באפור קודר
השמיים שחורים באמצע הצהרים,
ערפל ממשי אוחז באוויר
ואפלה שוררת בעולם,
כאילו מאז ומתמיד הייתה שם.
הנדנדות עומדות ריקם,
הגנים נשטפים במרץ
הספסלים עומדים בפינה
מוחקים את זכר היושבים ממקודם.
חלונות הבתים מוגפים
גגות הבתים רועדים
הדלתות בחוץ נסגרות בחוזקה
עלי העצים מתעופפים ברוח
והגשם לא מפסיק לרעוש לו לרגע.
המדרכות עומדות שוממות
חורי הניקוז בכבישים
לא עומדים בלחץ זרם המים המיותרים
האורות הפנסים נראים כגחליליות רחוקות
החנויות נסגרו לרגל הסערה
העולם עומד דומם.
ורק אני מול החלון
מחייכת לעצמי בעצב
כמה מזג אוויר טיבעי
יכול לתאר את מצב רוחי
האנושי כרגע.. |
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.