ממעמקים קראתיך
והטלתני לתהומות הנשייה
מעמקי נשמתי זעקתי
ואת במתיקות נשארת שקטה
ייחלתי למוצא פיך
ונשארתי ללא מוצא
גררתי אותי אחר עפר רגלייך
ואת אפילו לא טרחת לחלוק לי בעיטה

איפה הכבוד העצמי? איפה ששכחתי את השכל
איפה הרגישות? נטמנה לצד הרצון הטוב
איפה הענווה? נפלה חלל לאטימות
איפה הנחישות? נבלעה בקרב הרוב

"טוב לי מותי מחיי"
איזו קלישאה מיותרת, הפטרת
מחשבות של תמימות וכנות
הוסוו במהירה במתיקות צבועה
דמי, מילותיי, דמעותיי, זעתי
כל אלו היו בעיניך ביוב
"מרותק אלייך באהבה"
הבריח אותך ממני מהר

איפה החיבה? זה כבר ברור שלא אצלך
איפה הטירוף? זה כבר ברור, אצלי
איפה הסטירה? בכל הגוף, בכל הגוף
איפה זה כואב? עמוק, עמוק בפנים

מה כבר לא עשיתי?
מה אכפת לך, את הפנית גווך
איזה גוו ענוג יש לך
המתיקות שלך מקללת את עיני
הייתי פעם מתורבת, מנומס ומאוזן
ועכשיו עשית אותי כלב
גררתי את עצמי, עפר לרגלייך
ואת אפילו לא טרחת לחלוק לי בעיטה

איפה הייאוש? שלום חבר, רוצה אוויר?
איפה התקווה? שתויה ומעורטלת
איפה התמימות? לא מכיר כזה מושג
מאיפה החוצפה? החוצפה מטמטמת