הו אבי, היושב במרומים
מדוע לא יצרת אותי עם נפש דרוכה לחיים
ולא חשפת בפניי לפחות חלק מן האמיתות הקשות
בנוגע ליקום בשלב מוקדם של חיי,
שתהיה לי הזדמנות לפתח את הקליפות הקשות
הדרושות על מנת להתגונן מפני חצי הקושי,
למה זה הנחת לי לשקוע בעולם של בדיות וחלומות
ולימדת אותי לחפש את הטוב ביותר באנשים,
גם כאשר אין אפילו רמז כי יש בהם טוב בכלל.
מדוע היה עליי להבין את כל הלקחים בדרך הקשה
שהעולם אינו מלא רק פעמונים בעלי צליל מתוק,
דברים רכים ונפלאים,
ניחוחות מענגים, מוסיקה יפה והבטחות אין-סופיות,
העולם מלא גם סערות ומציאות קשה וכואבת,
והבטחות שאינן מתקיימות לעולם...