חם.
תמונות עולות לראש.
מחביאה אותן בכח.
מתהפכת.
עצבים.
מרגישה אותם זורמים לי בדם.
מתהפכת.
פותחת עיניים.
מה השעה לעזאזל?
עוצמת עיניים.
מתעוררת מחלום מוזר ומטריד שאזכר בו רק יותר מאוחר.
מתהפכת.
למה הלילה הזה לא נגמר?
זכרונות שהדחקתי עולים למודע ללא כל שליטה.
מוציאה את כל האויר מהראיות.
מרגישה את הדמעות.
מדחיקה בחזרה הכל.
מתהפכת.
אוף! מה השעה?
לא רואים את מחוגי השעון באור הקלוש שנכנס דרך החלון הקטן
בפינת החדר.
בחוץ עדיין חשוך, אך איך זה יכול להיות?
לפי החישוב שלי, כבר צריך להיות בוקר!!
"יש לנו לפחות עוד שלוש שעות לישון" הוא אומר לי.
מסובב אותי ומחבק אותי בצורת כפית.
לא נוח לי לישון איתו ככה.
לא נוח מבחינה נפשית.
במיוחד עם כל התמונות שאני מנסה להדחיק.
פשוט לילה נוראי! |