|
בסמטאות הלב של ילדותי
מתחבאים צללי האתמול
משוועים להכרה בקיום
רק לצאת, לזעוק לכעוס
ולחמול.
מנסה לאוורר
ניגון ישן
אך השער
מוגף באפר
עולה בעשן
בסמטאות האיוולת של ילדותי
הולכת לאיבוד כתמיד
רודפת נרדפת דמותי
ודלת שוב נטרפת נטרקת
בגיא בית אמי
|
|
|
כל מילה-
פנינה!
(קראתי מילה אחת
ועשיתי
אינדוקציה)
ג'וג'ו לסטרי,
אחיו המשובט של
זוזו לסטרי,
בתגובה ליצירה
האפית "שבע מאות
אלף חמש מאות
ושלושים שירים
על המוות" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.