|
כשקרעתי מזרועותיי חוטים
ומטבורי את החבל הדק
כבר אז ידעתי
אני נשארת לבד
וככל שהשנים מתרחקות
הכול מתגמד
היש מתרוקן
אין שם כלום כעת
גם הכאב מתפורר
והחלל שנותר
מהדהד
|
|
|
זה ההמשך, והוא
כואב לא פחות -
מה הייתם באים
לבן גוריון
קוראים לו גורי?
לא נשמע משהו.
זה שמאשר את
הסלוגנים מתעקש
על שמו המלא. לא
המאשר ולא
מאשר
הסלוגנים.
על החתום
זה שמאשר את
הסלוגנים,
שמסביר שעם
משכורת בא הכבוד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.