סוף סוף התחלתי להבין אותך לפחות ככה אני חושבת אחרי הכירות
שטחית של כמעט שנתיים עם בדיחות שרק אנחנו מבינים הרבה רגעים
עם מתיחות כזאת שאתה לא בטוח בדיוק מה הכוונה ומה עומד מאחורי
זה תמיד לך הייתה מישהו או שאני בדיוק מצאתי את " החבר התורן"
כמו שנהגנו לצחוק ביננו. אני בהתחלה רציתי, ובגלל שלא יכלתי
לומר לך את זה פנים מול פנים כי אז עוד הייתי ביישנית נתתי לך
מכתב ( איזה רעיו מטומטם) אבל בקשתי שלא תגיב ואכן זה מה שעשית
אולי בגלל זה אני תמיד הרגשתי שאני לא יודעת מה אתה באמת
חושב.
מבחוץ זה נראה כאילו אנחנו ביחד איך שאנחנו מתנהגים הבדיחות,
המבטים זה למה כשאנחנו ביחד ואנשים שואלים כמה זמן אנחנו ביחד
אנחנו עונים ברצינות מוחלטת (אחת מהבדיחות הכי גרועות שלנו)
אבל לא יום שבת שראיתי אותך נסעתי עד אלייך וסוף סוף דיברנו
באמת דיברנו כמו שלא עשינו אף פעם הפעם לא ברחת וענית לי על
השאלות הפעם העיניים שלך נדדו לצדדים כשהיה קשה לך לענות
ועדיין יש משהו קטן שאני לא מבינה איך אחרי שעתיים איתך אני
שוב מבולבלת מחשבות עלייך רצות לי בראש. כשהחבר שלי שואל אותי
אם הכל בסדר אני מספרת לו עלייך ובערך על מה שדיברנו כי בכל
זאת זה דברים שישארו ביננו הוא חשב מה שכולם חשבו שאנחנו
מעוניינים אחד בשניה קצת יותר מידידים הוא נבהל יש לי את
היכולת להבהיל אותו כל פעם שיקרתי לו כשאמרתי שלא חשבתי על
לנסות שוב אולי הפעם כן יצא משהו אולי ה"ניסיון נשיקה" הזה היה
אמיתי אבל בגלל שאני כל כך רגילה לזה שאתה צוחק אני לא לקחתי
את זה ברצינות.
טוב אני יכולה לומר ששוב אני חושבת יותר מדי ניסיתי לשאול אותך
אבל הפריעו לנו זאת לא שיחה לטלפון אני עוד אקבל תשובה אבל עד
אז מי יודע מה יכול לקרות