אינני מצליח להבין אישה שמאמינה באלוהים המקראי.הרי שקוף וברור
לי שיוצרי האלוהים היו שובינסטים. מתוך כורח הישרדות עמדה
בפניהם השאלה המביכה, מה קדם למה הביצה או התרנגולת? וכמו כן
הבעיה לאחד איש ואישה ליחידה משפחתית, היות ולבני האדם, בניגוד
לחיות, יש כוח מחשבה ורצונות. בכדי לפטור בעיה זו מצאו הסופרים
הקדמונים אלטרנטיבה, לא ביצה ולא תרנגולת, "תרנגול". הציבו להם
תרנגול ממין זכר בשמיים, בורא עולם, ובדמותו ובצלמו הוא בורא
תרנגול משני על פני האדמה ומתוך אותו תרנגול משני הוא בורא
תרנגולת וכך יש סדר חברתי משפחתי במגמת הישרדות המין האנושי.
הסופרים הקדמונים לא שכחו כמובן להשאיר את האישה בדרג ב'
ובנוסף קיללו אותה שתשוקתה תהייה לאדונה והוא ימשול בה. באו
אותם המפרשים הקדמונים ונטלו את ההתפתחות השכלית והרוחנית
מהאישה. במשך אלפי דורות נמנע מהאישה לעסוק בתנ"ך ובספרי הקודש
מתוך פחד שהיא תחכים ותיטול לעצמה את השלטון. כמובן שלגבר יש
בעיה של הורמונים זכריים שמעבירים אותו על דעתו ויש ראיה לכך
בסיפורי התנ"ך שאישים חכמים ונאורים איבדו את כבודם בגלל
תשוקתם לאישה. ולדוגמה אברהם כששלח למדבר את שפחת אשתו וילדו
על אף אהבתו לילדו בא אלוהים ואמר לו "כל אשר תאמר לך שרה
תעשה". בטח גם אם היא הייתה אומרת לו לקפוץ מהגג הוא הייה
קופץ. במעמד זה איבד אברהם את כל ההתחברות שלו לאנרגיות
הקוסמיות. הוא לא שמע יותר את אלוהים אלא את אהבתו ותשוקתו
לאישתו שרה שעיניה היו
ברכושו לאחר מותו. החילוניות היא חלק מזעקתה של האישה על היותה
קיימת כשווה לאיש
וזכותה להחכים ולהיות עצמאית בעולם.
ההיסטוריה העכשווית מוכיחה לי שהשוויון אפשרי לחלוטין ועל הגבר
רק לשילוט ביצריו
ואין לו צורך לדכא את האישה לשם כך.