ליבי מתמלא על גדותיו
יערות, אגמים, עתיקות.
נשמתי סופחת,
תרבות, אמנות.
גובר געגוע עיקש,
מגמד העוצמות,
צוחק לשירים,
הופך הכל לשולי הצללים,
שם לאל
כל הנבואות,
כי היה זה חלום
שהיה לבלהות,
ניצוץ שהודעך,
מדורה שכובתה,
שלהבת טיפשית, שנדמה כי לובתה.
יודעת אני
יודע אתה,
נהרות,
אגמים,
לא יוכלו לה,
לאותה להבה,
אהבה שטרם מוצתה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.