זהו הבנתי סופית שכל החיים האלו הם פשוט משחק,
משחק גדול של מילים, משחק של הרבה אוצרות לגלות.

אני לוקחת טיפה מהחיים ורואה את הרע הקיים בתוכם.
פתאום אני מפסיקה לקחת אותם,
צעד אחרי צעד אני נגמלת מהם
ומכניסה לגופי טיפות של רעל כאב ומוות.

בזכרוני רואה הרבה שמחה אבל גם בתוכה קיים הכאב וההשפלה.
למרות השמחה, הכאב רק יותר גובר והוא משפיע כל כך מהר.
בהתחלה חשבתי שהכל טוב ויפה, וידעתי שאין הרבה,
אבל עכשיו פתאום מבינה שבחיים האלו
אין הרבה שמחה זה רק סבל וכאב שתופסים את מקומי בעולם.

אין לי כבר לאן להמשיך, הושפלתי, הכאיבו לי, צחקו עליי
אז לאן כבר אני יכולה ללכת מכאן?

אני עומדת בצומת דרכים
שמחולקת להרבה דרכים נסתרות עם הרבה פיתולים ונחשולים.
אני לא יודעת במה לבחור, בדרך הקלה שבה הכל כל-כך טוב ויפה
אבל בסופו של דבר היא לא אמיתית, זה רק דימיון צבעוני שלי.
אני רואה עוד דרך עם הרבה אבנים, בורות והרבה תקלות,
ויודעת שבה אני צריכה לבחור כי היא האמיתית,
היא פשוט החיים.