הרצון למות בא והולך. לא- לא נכון,
הוא נשאר כל הזמן בתוך המוח
רק שאני מנסה להדחיק אותו- לשכוח, להעלים
לעיתים אני מצליחה אך שאני שנייה חושבת-
הוא עולה וצף- כמו גופה על פני מים
אני מנסה להתרכז ברגעים שמחים
במה שעוד מחכה
בשאלה למה?
לא- אני לא מוצאת תשובה
אני משתתקת מבפנים- אני מנסה להיות עליזה
אולי אני אכנס לדמות?
זה קשה מנשוא!
אני לפחות מנסה ברגעים האחרונים לשנות, להעיר
להתקרב לאנשים הקרובים אליי
אני מנסה למצוא סיבה להמשיך
אבל שום סיבה לא משכנעת מספיק
ישנם רגעים שבהם אני משתכנעת ממני
אך המחשבה של שקט תמידי תמיד נראית לי משכנעת יותר
וככל שעובר הזמן אני יותר מתתגעגעת אליה-
היא נראית יותר קרובה
אני באמת אוהבת את העולם, לחיות, אותכם ואותי
אבל
אני אוהבת יותר את השקט ואת החלומות
את העולם שמעבר-
בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא אשליה
הוא בטוח לא מציאותי! |
