שעת לילה נושקת לשעת בוקר מוקדמת,ואני שומעת צעדיו של מלאך
המוות במזדרון בית החולים. מלאך המוות יפה תואר, שיערו שחור
חלק וארוך, עיניו ירוקות והוא לבוש בקפדנות, גלימה ארוכה עוטפת
את גופו,צועד צעדי ביטחון...
הוא נושק קלות ומלווה את הנשמה החדשה בממלכת המוות,בעצם הוא
עוזר לה לחצות לעבר החיים החדשים, חיי העולם הבא...
ישנם מקרים שמלאך המוות מטיב עם החולים ובא לגאול אותם
מייסורם,הוא בא ואוסף את הנשמות המעונות על סף אובדנן.
אני חשה בו, צמרמורת אוחזת בגופי ואני נכנסת לחדר וסוגרת את
הדלת, אני חוששת שהוא ירצה לבקר בחדר בו המטופל שלי שוכב...
כשהוא חולף במזדרון, הוא משאיר ריח אפטר שייב טוב, וקור, קור
של מוות, הוא צועד היישר לעבר ה"קליינט" המיועד ונושק לו.
כמעט כל לילה אני מרגישה אותו, לפעמים הוא בוחר למי לנשק נשיקת
מוות ולפעמים הוא מגיע מאוחר יותר...
מלאך המוות יפה תואר, אני שומעת צעדיו כמעט כל לילה במזדרון
בית החולים.
נכתב לזכרו של שלמה שרון. מטופל שלי שאהבתי מאוד
ותמיד חששתי שימות,במחלקה ששכב כל לילה מת מישהו,
בסופו של דבר ולצערי הרב נפטר. |