אבן מוצקה הוא לבי ועיניי קרות כקרח  
שפתיי הם כיווני גורלו ופי הוא דברו.
לחיי הן עטיפת הצדק אפי הוא משאלתו.
גבותיי שם במעל הן בקשתו לחמלה וקמטיי הם חייו.

סנטרי הוא האיזון לו הוא מבקש  ידיי הן יציבותו.
מצחי הוא ראייתו ושערי הוא אחיזתו .
גופי בכללו הוא כלי פניי הן נשמתו.