עומדת על הסף,
כבר אין סיבה לחיות,
קפיצה אחת קטנה
ונגמרות הבעיות.
לא יהיה יותר סבל,
גם לא מועקה,
וישאר ממני
רק נשמה בודדה.
עומדת על הסף
בין החיים והמוות,
המון קולות מתרוצצים לי בראש,
רק אעצום עיניים
ולא יהיה יותר ממה לחשוש.
כל הזבל של העולם,
יהיה מאחוריי,
ואולי גם לעולם,
יהיה עדיף בלעדיי.
עומדת על הסף,
מתקשה קצת לנשום,
אילו הייתי יודעת לאן מועדות פניי,
אולי גן עדן, אולי גיהנום
מה עשיתי בחיי?
מה עוד לא הספקתי לעשות?
כמה דברים טובים ועצובים קרו לי?
וכמה עתידים לקרות?
על כף אחת של המאזניים
הטוב של העולם,
ואז מתאזן עם הזבל, החרא והבוץ,
אני כבר ממש על הסף
לקפוץ או לא לקפוץ?!
עומדת על הסף,
מאבדת את שיווי המשקל,
ואיתו את החיים
לא חבל?!?