התכלת שהופך לכחול,
ואז עם השעות משתלב עם האפור,
אפור שמחביא את השמש
ונעלם לאט לאט בשחור.
האימה שעוטפת את הלב,
רגע לפני שנרדמים,
החשש לא לקום בבוקר,
הפחד מהמוות, הסכנה לחיים.
הסביבה המלחיצה,
החדשות המאיימות,
הטלוויזיה שחופרת, מהבוקר עד הערב,
במשך 24 שעות.
השמש שזורחת,
אך לא נראית,
בתוך השמיים, שצבעם,
כבר לא נראה כעת.
רואים רק את השקיעה
והחושך הנורא,
כבר אין מנוח, אין לאן לברוח,
מרוב החרדה.
אומרים שהכל לטובה,
אך השמיים לא מסכימים,
טיפות המבול פוגעות בחלון,
לא ניתן לעצור את דמעות אלוהים.
קר בחוץ, אז נשארת בבית,
יושבת, כותבת שירים, בוכה,
השמיים עכשיו הפכו לשחור,
השמיים שלפני המלחמה. |