דוד יופה / ריח |
וצהוב באוויר.
זעקות למכביר
ואזעקות
והרגעות
מדומות.
ימים - לילות ירח מלא
לילות יום אבל - אור נרות נשמות כלה
כלא...
הסבל נמשך והצחוק מכאיב.
כנר מנגן
קטוע רגל
על רצפת המקלט.
מבקש נדבת אלוהים.
אולי יקבל מרק. צהוב.
אלוהים אורו גנז
"והרי אין ואקום בעולם..."
אורות נרות נשמות כורעות תחת הנטל
גם לזכור, גם להאיר, איזה אור... והיכן אויר ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|