בגיל -17 לגבי נהייה מוות מוחי אחרי שמשאית אתנגשה באופנוע
שלו, הגוף נשאר שלם אבל המוח לא הראה סימן חיים.
אחרי חמש שנים של קונפליקטים פנימיים וחיצוניים של המשפחה עם
הרופאים שכדאי כבר לנתק את המכשרים ולתת לו למות בשלווה הגיע
סימן החיים הראשון- תקשורת דרך מצמוצים בעיניים.
מכאן אחרי חודשים הוא כבר תפקד כרגיל.
המקרה שלו היה בגדר נס והוא הופיע ב-3 כתבות ב-3 עיתונים
גדולים במוסף של סופשבוע.
הוא סיפר על שקט שהיה לו שם והעיתונים דיי ניפחו את הסיפור
וכתבו משהו על יצורים מעולם אחר וכאלה, לגבי זה לא היה כל כך
איכפת, מהרגע שהוא השתחרר מבית החולים
כל מה שהוא היה עושה כל היום זה לשבת על אדן החלון ולבהות
החוצה לשמיים.
בשיחות עם אחיו הקטן אודי שהיה בן -10 בזמן התאונה הוא סיפר על
מקום כל כך שקט ונעים שאחד הרעשים הייחידים היה הרעש של הרוח
נעה על פני השדות בגלים של שיבולים מתכופפות ומתרוממות, היית
יכול לשמוע את השמש שוקעת ואת העננים משייטים בשמיים.
ולזה אני הכי מתגעגע היה מספר גבי -לשקט ההוא.
כמה שניסו הוריו של גבי להחזיר אותו למסלול חיים נורמאלי של
חברים או אפילו עבודה הם לא הצליחו, הוא נשאר תמיד עצוב ובוהה
החוצה דרך החלון לשמיים.
בסופו של דבר ביום חמישי אחד אלוהים הפך אותו ל-יק ושם אותו
באמצע שדה בעיר בשם -לה שבמחוז לה-דק בהודו.
ואם במקרה נקלעתם להגיע לשדה ירוק ב-לה תחפשו יק חום וקצת רזה
שלועס דשא בשלווה ומדי פעם מסתכל לשמיים בעיניים שמחות ומקשיב
לרוח מעיפה את השדות בגלים של שיבולים עולות ויורדות לעננים
משייטים ולשמש השוקעת באופק.