מעבר לרקיע פראי ואדיש,
יושבת נערה שלא תלויה באיש.
יש לה צחוק מתגלגל ועיניי מלאך,
מהשמיים היא ירדה אליי כשאת ליבה אחד אחר לקח

מעבר לרקיע פראי ואדיש,
יושבת נערה שאת רחשי ליבה לא תגלה לאיש
כמה ימי רכיבה מפרידים בינינו,
וליבה השבור מתחבא מפניי ואיננו.

מעבר לרקיע פראי ואדיש,
אני יושב, חושב, כותב ומרגיש.
על נערה מבולבלת ויפיפייה,
ובעיניי נוצנץ לו זיק התיקווה.

מעבר לרקיע כתום, הנושא שמש אדומה,
מרחפת לה הנערה, כציפור היא חופשייה.
את ליבה לעצמי לא אעיז לבקש,
נפשה חופשייה עכשיו ורוקדת כלהבת האש.

מעבר לרקיע שחור, אני סופר כוכבים,
מדמיין את קולה, מזמזם בלחש שירים.
שירי אהבה ותיקווה, שירי חלום ומציאות,
ללבי מתגנב הפחד, שאחר יגזול ממנה את העצמאות.

מעבר לרקיע שממנו מחר השמש תזרח,
כשתקנן הציפור, אקווה שליבה אותי לא יישכח.
אוכל רק לקוות, שאולי יבוא יום
שתרעד בשבלנו האדמה ויתגשם החלום.

מעבר לנחלים שבחורף מימיהם ינשקו את הים,
שם אקבור את ליבי,
עת יתגשם חלום אחד קטן.