כמו טיפות של גשם ביום גשום במיוחד, הדמעות שלי זולגות, והכל
באשמתך, ואולי באשמתי, אני לא ממש יודעת איפה לשים את האצבע,
אבל אני כועסת עליך, אולי עליי, אני לא ממש מבחינה כבר בהבדל.
וכמו שרפה בשדה קוצים, הכעס שלי מתפרץ, במיוחד על אלה שאוהבים,
על אלה שמגנים.
וכולם מנסים לתת לי את התשובות, אבל אף אחת מהן לא נראית לי
נכונה. והתשובה שלי? אין לי תשובה, אני כמו האנשים שעונים,
מחולקת לשני חלקים.
אני רק רוצה למחוק הכל ולהתחיל מחדש. אבל אתה היית משנה את מה
שהיה?
ואני לא מתחרטת על הדברים, להיפך, אני שומרת אותם קרוב לליבי,
כאילו היו מטמון ילדות. אולי בשל כך קשה לי להמשיך הלאה.
הייתי רוצה שרק לשנייה אני אהיה מסוגלת לשנוא אותך, להיפרד
ממך.

אבל אתה,
אתה עומד, מתחת להמון טיפות גשם.
ואתה עומד, לא בורח מפניהן, כאילו רוצה להירטב.