|
אני מרגיש כמו עקיצת דבורה קטנה בלב
כשאת פוקחת את עינייך ומעיניים כחולים נגלים לי חרישית.
אין שם זמן ואין כאן חולי.
נהנה לחבק בזרועותיי את האוויר הלא מורגש
את מזרימה אותו אלי בנשימות קצובות.
רוח חופש יפיפייה בכל הבית הלבן תגלוש
תשליך כל דאגה וכל מרור אל הרחוב, תשאיר הכל שליו.
וקל יהיה לי להתעורר לצידך כל בוקר כשהשער הבלונדיני
הארוך גולש גלים גלים על המזרן ועל גופי.
וכבכל יום ראשון תצאי אל תחנת רכבת בבגדים של שמש ועשב מנצנץ.
את מחלקת סוכריות לימון וחיוכים לחיילים עמוסי תיקים
ואלכוהול.
החרציות שבגינה תזקופנה עליי כותרת ותנבטנה זרעיהן כי קיץ עוד
יבוא.
וכבר אני עומד בחלון סגור אחרי מקלחת של טוהר ותובנה
ובכל האמת שיש לי אני נשבע ש
אם הייתי מסוגל לכך הייתי עכשיו בוכה.
ואושר ללא כל אהבה היה זורם אליך משתי עיניי. |
|
|
טוב, הבנתי את
האטרקציה,
הולכים בשמש,
מזיעים, אח"כ
הולכים
במים, נרטבים
ובסוף
מתייבשים.
אפשר לחזור
לאוטובוס?
יעקב פופק בטיול
של החברה להגנת
הטבע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.