בנשמתי התוהה, מרפרפת,
הבשורה רעה ולבי בוכה
גם שידה הרכה מלטפת.
הבהובים ממקור לא נודע,
זיו אורות שטרם תמו לגווע
והלב נבוך - התנץ החמה
שעם הבשורה נדונה לגווע?
משמיעה לי צלילים נישאים
שהפעם אינם נתפשים לי-
הדי הבשורה יותר חזקים
והמה מכאיבים לי.
האם צל הסוף נושק את נפשי
או שזו היא, אשר בשפתיה, עלי, מרחפת?
דועכת אש תקוותי
והיא עדיין מלטפת...
26/01/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|