ובלילות
כשהיא שוכבת לבד במיטה
היא בוכה.
מלקה את עצמה על כאב
כאב שהיא גרמה לעצמה
ולמרות שהכאב הוא אישי, רק שלה
היא הרגישה כאילו היא חולקת אותו עם שאר הסביבה
כאילו שהיא שקופה
וכל אחד ואחת מאיתנו יכול לראות דרכה
יכול לראות את החבלות והמכות
שהוסתרו כל-כך בקפידה
בכל חלק וחלק מגופה
ולמרות שהיא צעירה, תמימה היא כבר לא
העולם גנב ממנה את תמימותה
ברוב תעוזתו וחוצפתו
ולכן הילדה הקטנה, לא אישה, אך נערה
למדה שבחיים לא הכל פיר, ולא הכל משתלם
אך איכשהו הכל מתאזן בסוף
כשמגיעה ההתחלה,
כך היא העדיפה לקרוא למוות, התחלה ולא סוף
ואולי יום אחד
הדם יפסיק לזרום
ונשימתה אט אט תיפסק
וההתחלה שלה לא תאחר להגיע
ולפעמים היא מאחלת לעצמה
את אותה ההתחלה
שהיא חולמת עלייה
כל לילה בשנתה |
