אני יודעת שקשה
ואני יודעת שמתגעגעים
ואני יודעת שבכל שנייה שעוברת חושבים
על מה שפיספסנו
ועל מה ש"יכל לקרות"
יושבת וחושבת לי על מה שהחיים אמורים להיות
או לא אמורים להיות
למה לנו לשחק?
אולי כי זה מוסיף עוד כיף?
עוד הנאה לחיים?
להתבגר זה מבאס
כי זה תמיד יגיע בסוף
גם אם לא נרצה
וגם אם נקווה
להיות "פיטר-פנים" קטנים
תמיד נתבגר במקום לחיות בארץ "לעולם לא"
כי ככה החיים דורשים
וכי זה מה שמצפים
וכי בכל זאת זהו חלק ממסלול החיים
אני לעד "פיטר פנית"! (= | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.