מלחמות רבות עברו ביננו, זעם רב נשפך כנהרות לעבר הים,
מלחמות של שנאה, עצב, צער ויגון אשר אינם נגמרים,
ואת מעולם לא הפסקת להיות קרה אל המציאות שאני נושא אתי.

גופי עייף, שריריי כואבים מהמאמץ ארוך השנים של התנגדות,
כבר אין לי כוח לחיות, ולא הכוח למות
המלחמות שלנו גובות את המחיר ממני ואיני יכול יותר להלחם.

צער זורם בעורקי ויגון זורם בורידיי, שערות ראשי מלבינות מרוב
ניסיון,
דמעות של מציאות זולגות מעיני על לחיי כי המלחמה שלנו כה
נוראה,
אך אני כבר מודה, איני יכול לנצח אותך.

המלחמות שלנו גבו מחיר יקר ממני, ואת מעולם לא השתנת,
את השקר אני הקרבתי על מזבח נשמתי,
את רגשותיי אני שרפתי בתוך לבי רק כדי לנסות לנצח אותך

אך את, את אפילו לא הקרבת דבר,
בתוך צללים של בורות ואדישות את חיית,
ואני ניסיתי להתקיים מקרני השמש.

אך כבר עייפתי מהמלחמות שלנו,
גופי דואב מכל הזעם אשר האכלתי אותו,
ואבקש לעצמי נחמה בתוך ערפילי החלום רק כדי שאהיה קרוב אלייך.

עייפתי מלהלחם עימך, נגמר לי הכוח להלחם עימך,
כבר אין לי הכוח לחיות ולא את הכוח למות
ואבקש ממך רק זאת, לנוח בחיכך, כי אני עייפתי מהמלחמות שלנו.