לפעמים זה לא מובן איך הכל משתנה ברגע אחד! הכל תלוי, במה
שנבחר.
אם כן....
להלן המחשה:

חלק 1
היום הוא יום ראשון בבוקר. קמתי בבוקר, התארגנתי, התלבשתי
ועמדתי לצאת מהבית בדיוק כשהטלפון צילצל. עצרתי ועניתי לטלפון
ומהצד השני בחורה חמודה, שאומרת לי, כי היא עורכת סקר והאם אני
מעוניין להשתתף.
אמרתי לה יפה יפה שלא, כי אני ממהר ויצאתי לדרך.
ירדתי לתחנת אוטובוס ותפסתי קו 42 לכיוון מרכז ת"א, ואז אחרי 4
תחנות ראיתי את חבר שלי, חיים, אבל לא פתחתי חלון ולא עשיתי
עניין .
פשוט המשכתי בנסיעה. חבל, דווקא רציתי לדבר איתו קצת, מזמן לא

ראיתי אותו! בכל מקרה, בהמשך הנסיעה עלה זקן קצת מפחיד, שישב
בדיוק לידי, למרות שבפירוש היו עוד מושבים פנויים. לא הבנתי
למה ומדוע ולא בא לי בטוב בכלל, אבל לא נגרש את האיש! הוא שאל
אותי לפתע: "מתי אתה יורד?". שאלתי אותו למה. אז הוא אמר, שהוא
רצה לשבת ליד החלון. אז אמרתי לו, שיש עוד המון מושבים פנויים,
שאפשר לשבת ליד החלון בהם. הוא התרגז ועבר למושב כזה.
אחרי 5 דקות...האוטובוס התפוצץ, וזהו טקסט שנכתב מלמעלה...

חלק 2
היום הוא יום ראשון בבוקר. קמתי בבוקר, התארגנתי, התלבשתי
ועמדתי לצאת מהבית בדיוק כשהטלפון צילצל. עצרתי ועניתי לטלפון
ומהצד השני בחורה חמודה, שאומרת לי, כי היא עורכת סקר והאם אני
מעוניין להשתתף.
אמרתי לה יפה יפה שלא, כי אני ממהר ויצאתי לדרך.
ירדתי לתחנת אוטובוס ותפסתי קו 42 לכיוון מרכז ת"א, ואז אחרי 4
תחנות ראיתי את חבר שלי, חיים, אבל לא פתחתי חלון ולא עשיתי
עניין.
פשוט המשכתי בנסיעה. חבל, דווקא רציתי לדבר איתו קצת, מזמן לא

ראיתי אותו! בכל מקרה, בהמשך הנסיעה עלה זקן קצת מפחיד, שישב
בדיוק לידי, למרות שבפירוש היו עוד מושבים פנויים. לא הבנתי
למה ומדוע ולא בא לי בטוב בכלל, אבל לא נגרש את האיש! הוא שאל
אותי לפתע: "מתי אתה יורד?". ואני, ששונא קטעים כאלו, בלי
לחשוב יותר מדי אמרתי לו :"עכשיו!" קמתי וירדתי בתחנה הקרובה,
מהרהר על מעשיי בשעה שאין לי כסף ועוד לא הגעתי ליעדי!
אחרי 5 דקות...האוטובוס התפוצץ, וזהו טקסט שנכתב מהספסל ברחוב,
שבו ירדתי מן האוטובוס, שהתפוצץ...

חלק 3
היום הוא יום ראשון בבוקר. קמתי בבוקר, התארגנתי, התלבשתי
ועמדתי לצאת מהבית בדיוק כשהטלפון צילצל. עצרתי ועניתי לטלפון
ומהצד השני בחורה חמודה, שאומרת לי, כי היא עורכת סקר והאם אני
מעוניין להשתתף.
אמרתי לה יפה יפה שלא, כי אני ממהר ויצאתי לדרך.
ירדתי לתחנת אוטובוס ותפסתי קו 42 לכיוון מרכז ת"א, ואז אחרי 4
תחנות ראיתי את חבר שלי, חיים. מיד פתחתי את החלון הקטן
באוטובוס וצעקתי לו: "חייייים, מה אתה עושה פה בשעה כזאת, יא
סטלן???". הוא סימן לי לרדת מהאוטובוס והלכנו אליו. עישנו
קונוס מה-זה ענק, ככה לזכר הימים ההם, הוי כמה מצחיק חיים יכול
להיות. שכחתי, חחחחח, איזה כיף לי, יו מה זה מה הולך פה, כל מה
שאני אומר נכתב פה??? חחח, איזו סאטלה, יאללה אינעל העולם!
פננננננננננננאן!
אחרי חצי שעה של סאטלות אמרתי לחיים להדליק טלוויזיה, נשמע קצת
מוזיקה. הטלוויזיה נדלקה על ערוץ 2. מסתבר, שבדיוק היה פיגוע
לא מזמן. האוטובוס התפוצץ, אותו אוטובוס שאני הייתי בו! חחח,
איזה צחוקים. חיים, קלטת??? חחח, וזהו טקסט שנכתב מהסלון של
חיים בעודי במצב די הזוי :-)

חלק 4
היום הוא יום ראשון בבוקר. קמתי בבוקר, התארגנתי, התלבשתי
ועמדתי לצאת מהבית בדיוק כשהטלפון צילצל. עצרתי ועניתי לטלפון
ומהצד השני בחורה חמודה, שאומרת לי, כי היא עורכת סקר והאם אני
מעוניין להשתתף.
אמרתי לה בשמחה, למרות שמאוד מאוד מיהרתי. אבל הקול שלה הקסים
אותי והייתי חייב להמשיך ולשמוע אותו, לפחות עוד קצת, למרות
שהיא הולכת לשאול דברים די טיפשיים. ואכן, הסקר היה על צפייה
בטלוויזיה, מאוד לא מעניין וסתם מבזבז לי את הזמן. עצרתי אותה
באמצע כדי להגיד לה, שיש לה קול יפה. היא צחקה בביישנות ואז
התחלתי לתחקר אותה קצת והסתבר ש... היא גרה ביפו, אוהבת מוזיקה
קלאסית, בעלת דעות שמאלניות במיוחד, ואין לה חבר!
האמת, שהקול שלה היה מהול באיזשהו מבטא, אבל לא הייתי בטוח.
חשדתי במבטא ערבי, כי בכל זאת יפו והכל, אבל מיד השקטתי את
החשד.
ואז שאלתי אותה מה היא עושה בשעות הקרובות והיא אמרה שהיא
צריכה לסדר איזה עניין, אבל אולי ניפגש בעולם הבא... מאותו
הרגע התנפצה לי האשלייה של הבחורה המדהימה מהסקר והיא פשוט
הצליחה לעורר בי איזשהו ריחוק, שמתעורר אצלי בכל פעם, שהדברים
נהיים מוזרים מדי בשבילי. אמרתי לה, שיהיו לה חיים יפים והיא
אמרה "לא תודה", ואז ניתקתי!
יצאתי מהבית בעיכוב די גדול, האמת, וירדתי לתחנת אוטובוס. אבל
האוטובוס לא הגיע, ורק אחרי כמעט שלושת רבעיי שעה האוטובוס
הגיע והנהג אמר, שיצאה הוראה שלא לצאת מהמסוף כיוון שאירע
פיגוע וכל הדרכים חסומות. הוא סיפר, שזאת הייתה מחבלת מתאבדת
מיפו שעלתה לאוטובוס עם טייפ ענק, שהשמיע מוזיקה קלאסית והיה
בתוכו פצצה ענקית. היא הייתה ערבייה והיה לה קול יפה... ככה
סיפר הנהג. עליתי חזרה הביתה.
וזהו טקסט, שנכתב מהמיטה שלי לאחר שהבנתי, שעדיף לחזור לישון
לפעמים...

למחרת קמתי בבוקר ו...הו, זה כבר סיפור אחר לגמרי... :-)