זה היה מאוחר והיא בדיוק חזרה מהעבודה. זרקה את התיק השחור
הגדול ליד הדלת, החליפה אותו לתיק אדום אלגנטי וחזרה לאוטו.
היא החליטה שהיא צריכה להשתחרר קצת כי בסך הכל עבר עליה יום
לחוץ של התרוצצויות בלי סוף. היא חייגה את המספר של חברתה
אמילי וקבעה איתה בפאב "שלושת האינדיאנים" בעוד 40 דקות. היא
נסעה לאיזור וראתה שהיא הקדימה בכמה דקות אז החליטה לתפוס מקום
ליד הבר. לקח לה זמן להחליט מה היא תזמין אבל לבסוף היא ביקשה
מרטיני. אחרי כמה דקות אמילי הגיעה, הן ישבו וניסו להתעלם מכל
הרעש שהיה מסביבן. אמילי סיפרה שהיא נפרדה מהחבר ועכשיו היא
חזרה להיות פנויה,היא סיפרה גם על הפרוייקט הגדול שקיבלה
בעבודה...
"ומה איתך ג'ן?" היא פתאום שאלה. אני כל הזמן מדברת רק על
עצמי. שתפי אותי גם את במתרחש בחייך! היא אמרה חצי בליגלוג חצי
ברצינות. "לא משהו מיוחד" ענתה ג'ן, "עבודה,עבודה ועבודה." היא
אמרה. "את יודעת מה את צריכה?" אמרה אמילי בהתרגשות, "את צריכה
גבר! את כבר יותר מדיי זמן דג חופשי במים." היא אמרה באושר
גלוי ומבט שובב. "אבל אין לי זמן לזה..." ניסתה ג'ן להגן על
עצמה, "אני שקועה בעבודה רוב הזמן..." אמילי נתנה מבט מזלזל
ואמרה "את פשוט לא מתאמצת." ג'ן שתקה והירהרה בדבריה.

המשקאות הוגשו,הכוסות התרוקנו והזמן חלף במהירות. לפתע גבר
שרירי ומסוקס פנה לאמילי והתחיל ליצור שיחה. ג'ן התעמקה בזית
החמקמק שהיה בתוך הכוס וניסתה להתעלם כדי לא להפריע להם. תוך
כמה דקות אמילי והגברבר נעלמו להם בתוך רחבת הריקודים וג'ן
נותרה לבד עם המחשבות  והמשקה. "איך היא עזבה אותי ככה?" היא
חשבה. "אגואיסטית! רצה עם כל גבר שעובר בסביבה."
"סליחה... מישהו יושב כאן?" קול בס גברי קטע את מחשבותיה. היא
הסתובבה וראתה גבר מגודל מעט אך נאה שהצביע על הכסא של אמילי.
"לא... זה פנוי." היא אמרה וחזרה לבהות בכוס המתרוקנת. הגבר
התיישב, הושיט את ידו ואמר "אני ג'ק". "ג'ן," אמרה ולחצה את
ידו. נחמד להכיר אותך ג'ן! אמר ואפף אותה בריח הבושם החזק שלו.
"את כאן לבד?" שאל. "איך הוא מעז להיות כ"כ ישיר?" היא חשבה,
"זאת חוצפה!" אבל לפתע נפלט לה "כן" בלתי נשלט. ג'ק דיבר איתה
במשך המון זמן שהיא כבר שכחה שהיא באה עם אמילי. בסוף השיחה
הוא אמר "איזה שיר יפה, מבין הטובים. תרשי לי?" "כן" היא אמרה
וחשבה שגם ככה אין לה משהו יותר טוב לעשות. הם רקדו במשך המון
זמן והיא כבר הרגישה שהיא יכולה לסמוך עליו. אחרי הכל עם מבט
כזה עמוק וביצועים כ"כ טובים בריקוד הוא באמת הצליח להקסים
אותה.

השעה היתה מאוד מאוחרת והמקום התחיל להתרוקן. ג'ן בכלל לא שמה
לב לזה, היא היתה כ"כ מרוכזת בג'ק שהיא הרגישה כאילו שהיא שם
לבד. "מאיפה הוא נפל עליי?" היא חשבה. "כאלה מתנות אני מוכנה
לקבל לעיתים קרובות," היא המשיכה והתחילה לצחקק בשקט. לבסוף הם
התיישבו וג'ק הלך להזמין לו משקה. בינתיים היא ניצלה את הזמן
לחפש את אמילי. היא גיששה בעיניה את הדמויות אבל לא הצליחה
לראות את אמילי וגם לא את בן זוגה שזכרה במעורפל. "היא בטח
עלתה אליו הביתה כי זה התחיל להתחמם," היא חשבה. לאחר כמה דקות
ג'ק חזר עם כוס בירה מלאה הם דיברו וצחקו. לבסוף הם יצאו
החוצה, ג'ן חיפשה את המכונית אבל היא לא מצאה אותה. אבל אז היא
נזכרה שהיא נתנה את המפתחות לאמילי כדי שהיא תוכל ללכת למלא את
הכוסות. "אני כ"כ טיפשה!" היא חשבה לעצמה. "איך אני אחזור
עכשיו הביתה?!" היא כעסה על עצמה, "לא נשארה לי אפילו אגורה!"
"מה קרה?" שאל הבחור כשהוא שם לב שהיא לא שלווה. "כלום...
פשוט... המכונית לא אצלי כרגע ואני לא יודעת איך לחזור
הביתה..." אמרה בבושה. "זאת לא בעיה!" אמר הבחור בשמחה "אני
אסיע אותך!" ג'ן הסתכלה עליו הרבה זמן וחשבה לעצמה שהיא בקושי
מכירה אותו. אבל מצד שני הוא היה נורא נחמד, ג'נטלמן אמיתי
והיה לו מבט תמים ולא מזיק. "בסדר, תודה." היא אמרה והתפלאה הם
זאת היא מדברת או האלכוהול. הם התחילו לנסוע כשבדרך הוא ביקש
לעצור לרגע אצל אמא שלו כי הוא חייב למסור לה משהו. "ב-4 לפנות
בוקר?" התפלאה. אבל החליטה שכנראה זה מאוד דחוף. הם התחילו
לנסוע, ומדקה לדקה היא גילתה כמה מקסים הוא ואיזה טוב לב הוא
שלא שמה לב שהם נוסעים כבר חצי שעה.  לפתע המכונית נעצרה, היה
חשוך בחוץ כך שהיא לא ראתה הרבה. "תורידי את החולצה!" הוא
ציווה עליה בגסות. "מה?" שאלה ג'ן בחוסר אונים. "החולצה!
תורידי!" הוא צעק והיה נדמה לה שבן רגע כל התמימות והחום שלו
נעלמו כאילו שאיזו חיית טרף ענקית טרפה אותם.
"לא רוצה," היא אמרה וגרונה נחנק כאילו שגוש כבר תקוע לה שם.
הבחור הוציא מכיסו אקדח כסוף והראה לה אותו "אם את לא תקשיבי
לאבא'לה... את תכירי את האקדח הזה מקרוב... ואנחנו לא רוצים
שזה יקרה נכון?" "נכון," היא אמרה ודמעות כבר החלו לזלוג לה על
הלחי. "ועכשיו... החולצה! אני מחכה כבר יותר מדיי זמן. את לא
רוצה שאני אעשה את זה בדרך הקשה נכון?" "נכון," היא אמרה בלחש
ופשטה את חולצתה. "יפה מאוד. ילדה טובה." הוא אמר בקול מזלזל.
"ועכשיו את כל השאר!" אמר והראה לה שוב את "חברו הכסוף" ג'ן
רצתה לצרוח. היא רצתה לצרוח כ"כ חזק שהשמיים יקרעו והכל
הכוכבים יפלו. אבל היא לא יכלה. כאילו שכל קולה נבלע כלא היה.
היא הסתכלה עליו בבושה וראתה איך מבטו נהיה נוקשה ורע. "אני
מחכה..." הוא הזכיר לה. "את לא רוצה שאני אעזור לך נכון?"
"לא... לא... זה בסדר," אמרה. והתחילה להתפשט. הוא התחיל לאחוז
בה בחוזקה שהיא לא האמינה שיש לאדם כלשהו כ"כ הרבה כוח. הוא
התחיל ללטף לה את הלחי ואמר לה "אל תדאגי ממי... זה לא
יכאב..."  והתחיל לצחוק צחוק זדוני. היא נשכה את השפה התחתונה
בתקווה שזה יעזור לה לא להתפרק למליוני רסיסים. או שמא היא
דווקא רצתה להתמוגג ולא לעבור את מה שהיא עומדת לעבור.  הוא
התחיל לפתוח את רוכסן המכנסיים שלו וחייך כאילו שכרגע זכה
בהמון כסף. ג'ן קפאה. היא לא האמינה שדבר כזה יקרה לה. היא
חשבה לעצמה "זה מסוג הדברים שרואים אותם בטלוויזיה וקוראים
עליהם בעיתונים..." והמשיכה  "אז הנה....עומדת להיות לי כתבת
שער," והחלה לבכות בכי מר. הוא נגע בה כאילו שהיא כולה שייכת
לו. מבלי להתחשב ברגשות שלה. ליטף לה את הכתפיים, ירד לכיוון
המותניים. פיסק את רגליו והכה בה. הכה בה עד שכמעט הקיאה מרוב
כאב. היא התחננה בפניו שיפסיק. הסכימה לתת לו כסף אבל רק
שיפסיק. היא הרגישה שכל התמימות שלה וכל מה שתמיד חשבה שהוא
קדוש נהפך להיות הכי טמא שאפשר. הוא נגע בה בכל המקומות הכי
אישיים שלה. חילל כל פיסת גוף בתולה והרג אותה מבפנים. לבסוף
הוא הותיר אותה שוכבת על אדמת העפר חסרת אונים ובוכיה. ונסע
לו. ג'ן נותרה שוכבת מפורקת כולה וחשבה לעצמה "אני לא רוצה
כאלה מתנות. לא רוצה בכלל."