הבוקר אותי מייאש
הבוקר פשוט מסמל את תחילתו של עוד יום
יום שעמוס במחשבות מייגעות
כואב לי להיזכר,
ובדקות שאין מקום לשום דבר מלבד הזיכרונות
אני נזכרת במילים האוהבות שרשמת,
פעם, אז עוד כשאהבת
שלהיות איתי זה כמו להרגיש בחלום
שכשאתה בלעדיי אתה חושב עליי כל היום.
שאני האושר, אני האור, אהבתך היחידה
שאתה מודה יום יום לבורא עולם על המלאך שנתן לך מתנה.
שאני כה שונה ומיוחדת שאני אהובתך היחידה.
שאני גרמתי לך להרגיש אהוב ושמור מכל פגע בעולם.
זוכר?
אמרת שלבך אליי יהיה מסור כשאתה לא לצידי.
ששנינו יודעים שאהבה כזאת לא מוצאים כל יום, אם בכלל.
וכיום אתה מתנכר לה, מתכחש שהיא עוד קיימת,
איפה האמונה שהיתה בך שעוד נגיע לחופה?
איפה ההוקרה שאני מלאך שקיבלת במתנה?
אמרת שאני אושר חייך, שאני מרעית עיינך
שאיתי תצעד עד סוף העולם
שמים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה
ואתה ואני יודעים שהתכוונת לאהבה שבינינו.
ואיפה אתה עכשיו אני שואלת, לא איתי זה אני יודעת.
אני שואלת את עצמי אם בזמן שאתה נמצא עם אחרת
אתה עוד זוכר את המילים לי אמרת:
"אוהב אותך ואוהב מהנשמה, את לי הכח והתקווה.
אותך שלחו לי מהשמים, המלאכים הפגישו אותנו השניים.
רוצה אותך אם לילדיי, אתן לך את חיי."
כואב לי להמשיך ולכן אני אפסיק,
רק עוד דבר אחד אוסיף ואומר,
אנא ממך אל תשכח
מי זאת שאהבה אותך וחייה את חייה למענך.
|