אני חושב
כמה אני משפיע עליה
עד כמה היא לא יכולה בלעדי
ישנו חשש
שזו לא מחשבה בריאה
אבל עדיין
נורא מסקרנת
לדעת
איך הגוף שלה מפרש אותי.

לשאלה
האם גוף יכול להיות אמביוולנטי
עדיין לא מצאתי תשובה
לפי איך שזה אצלה
כנראה שזה ככה
אני לא מבין
זה לא רק חילוק הזמן
זה
חילוק הרגש
המחשבה
בין שני אנשים
איך היא מסוגלת להפריד
ביני
לבינו
כשאני
בקושי יכול להתמודד עם אדם אחד
אז איך היא
עם שניים?
היא אומרת
עם הזמן
עם הזמן אתה לומד להסתכל
על המצב
רואה
מה אתה יכול לעשות
בנידון
אתה תוחם
אתה מגביל
אתה מגדיר
ולאט לאט
לומד להשלים
אל תשכח
שאתה הגורם החדש
המחלק
ככה שאיפשהו
בך האשמה.

ואני חושב
על גבולות שישים ושבע.

אני אומר לה
אנחנו
לא במשא ומתן
אין פה עניין
של לקחת ולתת
אני לא אחזיר את אריאל
אם תראי לי בטן
אני לא אתן את ירושלים
אם תחליפי את המצעים אחרי כל פעם
אבל
ככה את נותנת לי להרגיש
כאילו זה
שתיים ביצים
תמורת
שתיים חלב
ואיכשהו
זה לא עובד.

היא שואלת
מה אתה עושה היום
אני עונה
מה שעשיתי בשישים ושבע
ומה עשית בשישים ושבע?
מה שעשיתי בארבעים ושמונה
צחוק
צחוק צחוק
אבל עכשיו יש
משא ומתן
על השטחים של שישים ושבע
ואני אומר
תראי
אנחנו פה
לא מתדיינים
או שזה בא
או שזה לא
אבל גרמת לי להרגיש טמבל
וזה לא הולך ככה
להרגיש טמבל
ואל תגידי לי
סחפת אותי
גרמת לי להרגיש
כי את עדיין
בעוצר מנהלי
רק כשאצלך
זה מתוך בחירה.

הטריקים האלו לא עובדים עלי
זה שתאמרי אותם
לא ייפה את העניין
מסתתרת מאחורי מילים יפות
הרי בסופו של דבר
אני הבנתי את הפרינציפ
שלך
בלי שתגידי כלום
מה שאומר
שאני רואה דרכך
שקופה
ובמחשבה שניה
אם אני באמת רואה דרכך
אז זה לא מתקתק
אין פה שום אתגר להתמודד איתו
שום בעיה שצריך לפתור
אלא
.
.
.

בשבילי זו בעיה
לחשוב עליה
מה לעשות
איך לעשות
זכות השיבה
מכה שנית
השאלה היא
איפה אני בוחר לשים לזה סוף
מיליוני פלשתינאים מחכים לחזור הביתה
אני מחכה
לצריף רעוע
על אדמה מעורערת
לשים לזה סוף
קשה לי
להרוג את עצמי כל יום מחדש
בהסתכלות עליה
אני מדמיין
ג'ינס כחול
חולצה ירוקה
שרוולים מופשלים עד המרפקים
חושפים זרועות מנוקדות
נקודות חן
מעל אצבעות ארוכות
ש
ד
י
י
ם
סוף
סוף
אני צריך לשים לזה סוף
לשים נקודה בסוף משפט
אתם לא יכולים לחזור
די
תשכחו מזה
מישהו אחר קיבל את ההיסטוריה שלכם
מישהו אחר גר בבתיכם
מטייל ברחובותיכם
מישהו אחר
מסיק זיתים מעציכם
מישהו אחר ישן על מיטותיכם
שוכב עם נשותיכם
אין יותר שישים ושבע
יש רק
עכשיו
וגם זה
לא משביע רצון.

לחזור למקום שלי
זה כמו
לחזור לחאן יונס
אל קירות אבן מתפרקים
בתים צפופים
ובגדים דהויים
לעבוד כל היום
בשביל שקל או שניים
אין פה שום דבר מוחשי
משהו שאני יכול להתלות בו
זה אמור להיות זמני
תחנת ביניים
כמו בנימינה
בין חיפה לתל אביב
וואדי ניסנס ליפו
פתרון ארעי
אני צריך לחכות
כדי לקבל ממך תשובה.

ירושלים
אל קודץ
אנחנו מסתכלים על אותו הדבר
במונחים שונים.

הכותל המערבי
אל אקצא
איך אני גורם לך לדעת
איך אני גורם לך להבין
שבעצם
אנחנו מדברים על אותו הדבר.

עלינו.