מחקתי אותי לעולם
עמדתי לבד מול כוח
וראיתי ים
ושאבתי ממנו לבד
את הכחול ואת הגלים
והשארתי אותו
כך- עומד- בודד
והוא שקע לו לאט פנימה
אל תוך עולם
שהוא בעצמו יצר לו
אולי שעה או שעתיים לפני
ועזבתי.
ברחתי לבד אל רוח
ומשכתי ממנה חיים
ולקחתי לה את
מה שהיה לה לתת
כך שלא נשאר לה
למי ולמה
קמתי אולי בעצב
אולי בשמחה ואולי לא
והלכתי ממנה
מותירה לה נקודה
של כלום בתוך חור.
נדדתי בלי כוח
בלי רוח ובלי ים
ומחקתי אותי לעולם.

כשיש אהבה ולא יודעים עליה
וחושבים בדיוק ההיפך ממה שבעצם קיים,
או אז בעצם מגיעים למצב של
"מחקתי אותי לעולם".

נכתב על ובשביל קובי קוב כהן. זה שלא ידע.