דמעות הציפו את עיניי.
"מה את חושבת? שאם תבכי אז זה יזיז לי?
את חושבת שככה אפשר להשיג מה שרוצים?"
והאמת, שלא חשבתי ככה. רק חשבתי כמה אני מטומטמת ואיך כל פעם
זה חוזר על עצמו. אבל במקום זה צעקתי עליך, צעקתי שאתה לא מבין
שום דבר ושלא מגיע לי יחס כזה. משכת בכתפך. כמובן שלא היה לך
צל של מושג על מה אני מדברת.
"מה את רוצה ממני לעזאזל?" שאלת, וידעת טוב מאוד מה אני רוצה.
לאחר שתיקה של דקה ביננו, תוך כדי צעידה לאוטו אמרת בטון נמוך
כזה: "אבל את יודעת שזה אף פעם לא יקרה".