ומה לך?
הנה, שוב הפנקס נפתח.
באגט חיטה מלאה, עם פסטרמה, אבל לייט
ומה לשתות?
דיאט ספרייט.
ומה אחר כך? אתן בדיבור קינוחים? אולי פרפה, אולי פאי תפחים?
אתה לא רואה שאנחנו כוסיות אמיתיות, עם נטיות אובדניות?
אבל שים סוכרזית, בשביל הקטע
שיווו, עוד ביס אחד ואני פאקינג מתה.
בואנה המלצרית הזאת כ"כ דקיקה, ממש הזייה.
תעשי לי טובה, היא כל כך על גלולות הרזייה.
אגב,ירדתי קילו
באמאשלך?, איזה אושר
כן...כן, יש מוטיבציה ללכת לחדר כושר.
וואי אז את ישנה אצלי היום! סוף סוף, תודה לאל
כן בכיף,  אבל קודם אני הולכת להתעמל.

לילה, וחושך, נדודי שינה.
מה נפל עליי לילה לבן בלי הזמנה
די, זה לא יתכן, אולי אני אעלה על המשקל?
וואי!, מישהו ער, פיי איזה מזל.
אור חלש מהמטבח
הדממה המשסעת הזאת מפחידה כל כך
ואז אני רואה את צלילתה המעורפלת
היא יושבת וזוללת.
מבוהלת.
משתוללת.
עוגה, ולחם, וזיתים- דוחפת ביחד, בכוח.
אני מתחילה לברוח.
בלב לצרוח.
רוצה לשכוח.
נכנסת לחדר ומעיפה הרי בגדים מהארון
מפשפשת, ומוצאת קרטון
מתיישבת על הריצפה ומטביעה יגוני ב3 קילו של שוקולד