ובקומי, ארעיל עצמי שוב בסם החיים הנהנתני שאינני מסוגלת
להתקיים בלעדיו.
ובקומי, אביט שוב בהשתקפותי החיוורת במראה שאף הרעלה השחורה
אינה מבטלת את קיומה.
בקומי משנתי רדופת הרוחות, הטרופה, המהבהבת והעגומה, אביט
בעולם שנית ושלישית ולא אמצא מקומי בנבכיו.
ובקומי, אשוב ואחפש נשמות אבודות הזקוקות לי בצורה זו או אחרת,
מפני שאינני מתקיימת מבלי שזקוקים לי.
אינני עוד הילדה האבודה המחפשת הצדקה לקיומה חרד הנטישה.
אין כל הצדקה להיותי כאן, להתהלכותי הסהרורית על פני הארץ הזו,
המביטה בי ללא חיבה.
ובערב, לאחר שביצעתי את כל פעולותיי הכפייתיות, אשוב ואקבור
עצמי תחת השמיכות, ואצלול אל שנת השדים שלי.
ובקומי, אבלע אל תוך שגרת היום המשונה המכלה את יצר
האינדיווידואליזם שלי.
ובקומי, אדדה הלוך ושוב, אל ובחזרה מבדידותי הקרה, וחוזר
חלילה.
ובקומי משנתי הרעועה, המסוייטת, המרצדת והאבודה, אביט ביוהרתי
הבוהקת אל תוך אפילת הקיום הוותרני שלעולם לא אקח בו חלק.
בקומי, בשנתי, בנדודיי ובמערבולת ימיי, הנני, עודני ותמיד
אהיה, נטע זר.