כתבתי שירים רבים
שאיני מוכנה לחשוף בשלמות,
אך יש בהם בתים
שאני כה אוהבת...
שאני פשוט חייבת...
מתוך "המחר"
דחקתי אותך רחוק,
לא נתתי להתקרב.
עכשיו זה הזמן לנסות,
לתת לעצמי להתאהב.
מתוך "דרך הלב"
כל כך רציתי כבר להתרחק...
כל כך רציתי כבר להתנתק...
לא ידעתי כמה זה כואב...
שם, עמוק בלב.
מתוך "עוד לא אמרתי הכל"
המילים כבר נגמרו אבל עוד לא אמרתי הכל.
לא משנה כמה אכתוב לעולם לא אוכל לחדול.
זה מוזר לכתוב מילים על רגשות,
ולהרגיש איך אני הולכת לאיבוד בין השורות.
מתוך "פתאום הבנתי"
למה לי כואב ולכם לא אכפת?
למה שלא תתקשרו ותגידו שאתם מתגעגעים, לפחות קצת?
למה אני חיה את ה-11 יום כל פעם מהתחלה,
ולכם לא אכפת שלא התראינו יותר משנה?!
מתוך "מתנה מאלוהים"
בשמיים זורחת השמש,
הרוח מנשבת בין העלים,
ואני עדיין עומדת וחולמת,
על היום בו נהיה חברים... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.