בחוץ יורד גשם, כמו כל יום בשלושת החודשים האחרונים.
הכל אפור וסגרירי, אין קרן שמש אחת שמבצבצת מבעד לשכבה העבה של
העננים.
"מתי תחזור השמש?" הוא שואל את עצמו, ואף מצפה לתשובה, אך
כנראה שרק השמש יודעת מתי היא תחזור...
כבר 90 יום שהוא מחכה, סופר את הימים, אבל אינו יכול לדעת מתי
היא תחזור...

הוא יוצא מביתו, כמו כל בוקר, כדי לבדוק האם היום תראה השמש את
פניה, אך מתאכזב מחדש...
לפעמים היא מרשה לעצמה לשלוח קרן או שתיים, שיפגעו היישר
בליבו... מיד כשהן פוגעות היא דואגת להחזיר את הקרניים חזרה
אליה, מאחורי העננים... כדי שלא ירגיש טוב מדי, שליבו לא יתחמם
מעבר לרצונה..

בלילה, כשהוא סוגר את ברז המקלחת, הוא חשב שוב עליה, ועל כמה
נפלא היה כשהייתה השמש... כמה מובן מאליו הייתה בשבילו השמש,
ואיך עכשיו הוא יעשה הכל כדי להחזירה אליו, רק בכדי שתיגע עם
כל קרניה החמות בליבו, שתחמם את כל גופו...

עכשיו הוא הבין: אם אין לך שמש בליבך...