עברו עליו כבר כמה ימים לא ברורים. לא נגיד מחורבנים, אבל מצד
שני גם לא נאמר שהיו פנטסטים. לא מהסוג שגרם לו להיות מסופק.
הוא חש במועקה, הוא חיפש מפלט, אך לא מצא. טלפן לחבר הזה, גם
להוא, הם לא היו בקטע. המבחנים היו קרובים, השמיים היו קודרים,
ובכלל, זה היה יום ראשון. אף אחד לא היה בראש לצאת, חוץ ממנו.
הוא רק רצה להתפרק, זה הכל, איזו בירה או שתיים, לנקות את
הראש, לשמוע קצת מוסיקה, לראות כמה בחורות, קצת לשלוח מבטים
ואולי להחליף מילה או שתיים, לא יותר, רק לצאת מהמועקה. שילכו
לעזאזל כולם, הוא לא צריך אותם, הוא יכול גם לבד. להיכנס,
להתיישב על הבאר, להזמין חצי ליטר של בירה מהחבית, לבהות בחלל
הריק, ולקוות לטוב ביותר. במקרה הרע הוא ישתה בירה אחת, יתבאס
וילך, במקרה הטוב, טוב, במקרה הטוב, זה כבר לא משנה כל עוד זה
טוב.

היא הייתה במשברון. המבחנים התקרבו, החורף הסתובב בחוץ ולא דפק
חשבון, החברות היו משעממות, והמיטה, יותר מתמיד,הייתה ריקה
וקרה. היא סתם רצתה מישהו לדבר איתו, שקצת יחייך, שקצת יקשיב,
אפילו שרק יהנהן ויהיה בסביבה, אבל הסמסטר כבר נכנס לשבוע
האחרון שלו, הגשם חזר, והשבוע רק התחיל. כל החברות היו עייפות
או עסוקות מכדי לבלות איתה את הערב, אולם היא גמרה אומר בליבה
לצאת ויהי מה. גם אם תשב לבד על הבאר לבטח מישהו ייגש וינסה
להתחיל איתה. הוא מן הסתם יהיה אדיוט מושלם, אבל גם כאלה
בריאים לאגו. היא למדה את זה מאודליה, החברה  המוחצנת שלה. זו
הייתה הולכת כל אימת שהתחשק לה לבאר, מחכה למוקיון התורן שייגש
ויאמר משהו, משחקת בו קצת, לפעמים מרוויחה על חשבונו משקה
חינם, לעתים גם טרמפ חזרה הביתה, ורק לעתים רחוקות זיון מנוכר
וקצר, תמיד בדירתה שלה. יותר מכל זה היה בשביל האגו, בשביל
המורל, בשביל החיוך של מחר בבוקר. הגברים היו רק קורבנות, אחרי
שנים שהייתה הקורבן שלהם.

הבאר היה כמעט ריק, טוב, אחרי הכל זה הרי היה יום ראשון. הוא
הזמין בירה, הבארמנית הייתה חמודה. היא חייכה אליו, הוא דמיין
אותה במיטה, היה מרוצה מהמחשבה, אך ידע כי האפשרות שאכן יזכה
להשכיב אותה באותו ערב היא אפסית. ואז שוב שקע במחשבה הבלתי
נמנעת כמה לקוחות אכן הצליחו אי פעם, אם בכלל. הוא הסיק שהיו,
אך לא הרבה. הוא ידע שהיא כבר שמעה את הכל, שקיבלה כל הצעה
אפשרית, שהכירה כל פיק-אפ ליין טיפשי שאי פעם הדהד בחלל הבאר
ושגם צחקה בנימוס אחרי כל בדיחה, גם אם שמעה אותה אלף פעם. כמה
פעמים כבר שאלו אותה כמה אחוז אלכוהול יש בלף, אם היא יודעת
למה שמים לימון בקורונה, ושבאנגליה הבארים פתוחים עד אחת עשרה.
זה שמימין לו מילא כרגע את התפקיד הזה, ושאל כל הזמן אם היא
מכירה את הבירה הזאת והזאת. הוא הכיר כרגע רק את זו שלו, וגמע
אותה באיטיות. ברקע התנגן ניל יאנג.

היא התיישבה, והייתה מרוצה מעצמה שהצליחה להביא את עצמה עד
למצב הזה. הנוכחות בבאר היתה דלילה, אך גברית ברובה. הבארמן
ניגש בחביבות וחייך אליה, הניח את המפית הכה מיותרת לפניה
והגיש לה את התפריט. היא שאלה את עצמה אם תהיה מוכנה לזיין
אותו כמוצא אחרון באותו הלילה וידעה באופן מוחלט שכן. גם הוא.
כשסקרה את חלל הבאר יכלה לספור לפחות חמישה גברים שהייתה
מעדיפה על פניו, אך בו באותה העת ידעה כי קיים כלל עיוור האומר
שהם רשאים להתחיל איתה, אולם היא יכולה רק לדבר איתו, מיוזמתה
שלה. לפעמים היא שנאה להיות בחורה, את ההמתנה, את הציפיה,
ובעיקר את האכזבה. הבחורים הכי טובים, היא ידעה, אף פעם לא
ניגשים. מצד שני היא לא כל כך היתה בטוחה שהם קיימים. היא
הזמינה וויסקי. היא העדיפה מרגריטה או קוסמופוליטן, אבל ידעה
שוויסקי עושה את זה לגברים הרבה יותר. היא אהבה לראות 'סקס
והעיר הגדולה', אבל פחדה לראות עצמה כמו קארי, שארלוט, סמנת'ה,
או חס וחלילה, אמנדה. וכשהסתכלה שוב על הבארמן וראתה את מקבילו
של סטיב, הבינה כמה דוחה הוא טעמו של הוויסקי שהזמינה. היא
הזמינה דיאט קולה לימון כדי שלפחות משהו נורמלי אחד יהיה מונח
לפניה. הבארמן שוב חייך, הוא חש במצוקה שלה, והיה מרוצה.

הוא סיים את הבירה הראשונה והתלבט אם להזמין נוספת. המעבר בין
שתיהן הוא קריטי, כך האמין. לראשונה אין כל אפקט, אף פעם, כך
שאם ילך אחריה סתם בזבז עשרים ש"ח ושלושים דקות, משהו בגדר
הנסבל. רק לשנייה יש את האפקט, בכל התחומים. רק איתה מתרחש
הכל, הכל יותר זורם, המוסיקה נשמעת יותר טוב, הברמנית נראית
פתאום יותר ניתנת להשגה. אולם אם אחריה ילך הביתה בלתי מסופק,
או אז כבר בזבז ארבעים וחמישה ש"ח וחמישים דקות, שהם כבר משהו
שניתן להצטער עליו. הבארמן המכוער ניגש ושאל אם הוא רוצה
נוספת, הוא השיב שכן, והתחיל לקוות לטוב, לא רק באותו הערב,
אלא בכלל. טוב למשל יכול להיות להצליח במבחנים הקרובים. זה גם
יכול להיות אם הקבוצה שלו סוף סוף תנצח בשבת ואולי לא תרד
ליגה. אבל הכי טוב יהיה אם יצליח לקדם משהו עם החמודה שיושבת
לפניו במבוא לשיווק. כמה אהב את הקורס הזה, רק בגללה. היה מגיע
להרצאות רק כדי להביט בה ולהריח את הריח המשכר והנקי שנדף
ממנה. כמה מבטים הגניב אליה בהפסקות ליד המזנון, ולעתים היה
פוגש במבטה ונמס לאיטו מבפנים. פעם אחת אף שאל ממנה עט סגול
למשך הרצאה שלמה, ומאז חזר לעיין בסיכום של אותה הרצאה פעם או
פעמיים בעודו מהרהר היכן מונח אותו עט כרגע, וכמה היה רוצה
להיות היכן שהעט היה.

לא היה לה חבר, אבל היו לה לא מעט מחזרים. כולם היו חמודים, או
נחמדים, אבל אף אחד לא עשה לה את זה. היחיד שכן, שמבטו העצוב
פגש בה לא פעם ולא פעמיים במסדרונות הפקולטה או ליד המזנון היה
הבחור שישב מאחוריה במבוא לשיווק. הוא היה טיפוס שקט, אך די
היה בנוכחותו כדי לומר הרבה. תמיד היתה בוחרת את מיטב בגדיה
ומזליפה עליה מעט יותר בושם בימים של ההרצאות בקורס זה, ומקווה
שיום אחד יבוא ויאמר לה משהו בנאלי לחלוטין, אולם בעצם יתכוון
להרבה מעבר לכך. פעם ביקש ממנה עט ונתנה לו את זה הסגול.
פעמיים או שלוש מאז הביטה בעט ושאלה את עצמה מה כתב עמו, ומה
יכול היה לכתוב עמו אליה, במקום רק להודות לה בתום השיעור
ולהגניב אליה מבטים בין ההרצאות. היא חשה אומללה, כה אומללה עד
כי לפני ששמה לב סיימה לשתות את כוסית הוויסקי. גוץ עקום
שיניים ומסריח מסיגריות ניגש אליה וניסה לבדר אותה. היא קיללה
את הרגע שבו החליטה לצאת מביתה באותו הערב ויהי מה, ושנאה את
חברתה אודליה, ממנה קיבלה את ההשראה לצאת לבאר בגפה.

שתי בחורות התישבו לידו, לא לפני שבחנו אותו היטב. הן יכלו
להתישב בשלושה מקומות אחרים אך בחרו באופן בלתי מפתיע להתישב
דווקא לידו. שתיהן פלירטטו עם הבארמן והזמינו קוסמופוליטן,
שתיהן היו שוות תקיעה אך בו בזמן גם שוות התעלמות טוטאלית.
האחת לא הפסיקה לדבר ולעשן, והשניה לא הפסיקה לעשן ולהנהן. הכי
הוא שנא את הבחורות שהיו יושבות על הבאר ומחכות שיתחילו איתן
רק בשביל לטפח את האגו שלהן. האגו שלו היה הרבה יותר חשוב. היה
זה הזמן המושלם לשלם ולצאת. בחוץ ירד מבול.

הבארמן הביט עליה בפליאה כשביקשה את החשבון, ואף ניסה לשחד
אותה להישאר כשמזג לה שוט על חשבון הבית. זה הצליח רק באופן
חלקי כשנתנה לו טיפ מוגדל, לפני שאספה את תיקה ושמה פעמיה לעבר
היציאה. היא רצה אל האוטו בגשם השוטף ופיללה לרגע שכבר תיכנס
למיטתה. היא הניעה את האוטו ויצאה אל הרחוב המוצף.

הוא הלך נמרצות וסבל בשקט את הטיפות הקרות. הוא לא הרים את
הראש גם כשהרכב שעבר לידו התיז מים לכל עבר, וגם עליו. הוא זרק
קללה חרישית לאוויר והמשיך בהליכתו.

היא שעטה במורד הרחוב, ממאנת לשים לב לתמרורים ולמעברי החצייה
שלאורכו. גבר שהלך על המדרכה וראשו באדמה ספג שפריץ מגלגלי
המכונית שלה, אך לה זה לא הפריע.

-"גברים...", היא מלמלה.