ואם אני כותב כדי שמישהו יעריך
אני בעצם רוצה את ההכרה
אני מעוניין בפירסום של האנונימיות
אני מתאווה לטעם של 15 דקות התהילה
אך אני לא רוצה להיות שם
ואם אני כותב כדי להוציא את מה שבפנים
אזי אני משתמש בכם, הקוראים
כדי להקל על משאי וכאב לבי
"כבד לבד, קל ביחד"
ואם אני כותב כדי לפרוק מעלי עולי
אזי בורח אני ממציאות החיים
מנסה לרצוח רגש על דף
ולא נותן לו לבעור בתוכי
ואם אני כותב בשביל התגובה
אזי אני מחפש משתתפים בצרה
"צרת רבים חצי נחמה",
"צרת רבים נחמת טיפשים"
גם חצי נחמה וגם אם אני טיפש
זה כבר יותר טוב מאיך שאני מרגיש
אתם בשבילי הקבלה של שיגעון מחשבתי
ואולי אני בעצם כותב, בגלל שזה נותן הרבה יותר משמעות לחיים? |
