בחרתי אותך פעם...
כמו משורה של גברים שרצו או לא רצו אותי,
אבל בחרתי אותך.
לקח לי זמן לאזור את האומץ וגם לספר לך על זה,
בינתיים הייתי פשוט מנסה כמה שיותר להיות איתך.
ככה, בתור ידידה.
כשאמרתי לך שאני רוצה לא היית ליידי
וכבר הרגשתי בקולך שמשהו לא בסדר,
כשניפגש אמרת,
נדבר.
ואני חיכיתי, יומיים שלושה...
עד שלבסוף פגשתי מישהו אחר,
שסיפר לי את מי אתה אוהב.
הדבר הכי קשה היה, שיש לה,
כן, לה, דווקא לבחורה הספציפית הזאת,
מכל שאר הבחורות שיכלת לבחור.
קרבת דם אליי...
ואני באתי אליך ואמרתי לך שאני לוקחת,
לוקחת את כל מה שאמרתי לך,
בחזרה אליי...
ואתה שתקת.
היום אחרי שנה כבר,
אתה מצטער שאתה לא איתי.
אני? אני כבר לא ממש מצטערת,
אפילו שמחה שלא..
מה שהכי פגע בי זאת העובדה,
העובדה שלקח לך שנה שלמה,
שנה שלמה !
לבוא ולשאול
"למה?"...