אני פח זבל אחד גדול,
זרקו אותי למטה, אני טובעת בשלולית של חול.
כל אחד שעובר יורק לעברי,
את כל החרא של העולם זורקים לתוכי.
כשאין מה לעשות שורפים אותי,
אני ירוקה ומכוערת, כולם שונאים אותי!

אני פח זבל אחד גדול של כולם,
מדברת ומדברת, וזה עובר ככה סתם,
לא שומעים אותי ממטר,
זו ההרגשה.
כשיש לי כוח, אני צועקת,
אז כועסים עליי - תסתמי, דפוקה!

מלוכלכת תמידית ממחשבות של אחרים,
לא מוצאת מנוח גם בחצר של השכנים.
לא מאמינה שיש לי מקום פה, בעולם,
אולי אני אחתוך את הורידים
ואמות מזיהום, בזבל כמובן.
לפעמים נפגשת עם הזבלים בסביבה,
מחליפים בינינו אשפה,
קצת כמו בדיחה.

אני זבל, אני אומרת עכשיו,
אני מחכה שמישהו יעצור בעדי ויגיד לי כבר די.
אבל אל זבל מי שם לב בכלל?
וגם אם אני לא אהיה אתכם, לא תדעו בכלל!!!