תמרה פייגיס / רגע באינסוף |
שכבתי על ספה
בבית זר
וגבר מוכר
ולא מוכר
שכב בספה מולי.
נרדמנו
פתאום
לא נזהרנו.
אני חושבת כמה
זה מוזר
שאני כאן
בלילה
שמסגיר את
כל
מה שאני
וכמה יפה היא השינה
שלנו
רחוקה
מאתנו
וכל כך
קרובה.
אני מושיטה יד לחלל
ונוגעת
באוויר
מחודד -
משרטטת
את הרגע
באינסוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|