שוב אני התינוק שיורק צבעים דרך העין.
מורח הכל סביבי, נושף לכל עבר, מפרק את כולם לאטומים.
ברגעי שיא נוטש הרים מושלגים למען מדבריות צחיחות רק כדי לחשוב
שאני משהו אחר.
כן, זקן אני עטוי עור חלק של תינוק.
יותר מדי זקן מכדי להסתדר בעולם.
אינפנטיל מדי כדי לכתוב את השורות האלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.