למרגלות נהר נערה יושבת,
את היוצא דופן היא מחפשת,
נועצת מבט בשמיים, בוהה בתזוזת המים,
בודקת כל עלה  שנופל, כיצד מתפתל, לאן מתגלגל,
בוחנת בעץ את השרף, מתבוננת בפרפר שעף,
בשקיפות המים, בטוהר, בצבעים בצועקים,
בכל הירוק שמסביב, אמצע עונת האביב.

למרגלות מפל הנשפך בעוצמה, נערה יושבת,
ואת היוצא דופן עדיין מחפשת.
בוהה באדים המתאדים ועולים,
משירה מבט לעבר עלעלים נופלים,
הצבעים מתבהרים, פחות צעקניים,
תחושת אווריריות, חופשיות, מעט קרירות,
מרגישה במשב רוח העובר ושב,
בכל הרגוע והשליו, הגיע סתיו.

עדיין צופה ליוצא דופן שיבוא, שיחייך, שייתן ידו
לא רוצה שיפנה לה עורף,
הוא עדיין לא הגיע, במקומו בא החורף.
שמיים קודרים, ערפיליים, אפורים,
האדמה לחה, העצים עירומים,
האוויר מקפיא, הרוח מכה בפנים,
כעט המים מהשמיים נופלים.

למרגלות אגם ומסביבו שלוליות, יושבת נערה ופניה מחפשות,
מחכה ליוצא דופן, לשונה, ללא מוגדר.
מגיע הבוקר, הטל על העלים זוהר,
היום הגיע, אור השמש מסנוור,
תחושה שונה באוויר, כאילו משהו אחר,
החום, השמש, הלחות הרבה והנערה יודעת, הקיץ בא.

למרגלות ימה גדולה יושבת נערה צעירה
מפנה פניה אל האופק ושוב בוהה, במעוף הציפורים, בתזוזת הים,
מחכה ליוצא דופן שיבוא מאי שם.
מתוך הלא נודע מגיחה לה דמות,
שונה באיזה אופן, כנראה שהגיע היוצא דופן,
עיניים בוהות, מחפשות כמו שלה,
זוהרות, מבריקות כמו שמש עולה.

למרגלות הימה הנערה נעמדת, בוהה בבחור,
במבט עיניים עמוק מסתכלת, לא אומרת דבר, שותקת.
כאילו עם עיניה מדברת, במבטים,
אין צורך המשפטים מיותרים.
הצפייה לו הייתה שווה את הסקרנות, את חקירת הזמן,
את הקור, החום, הלחות,
העלים מעופפים, השמיים בהירים, העצים ירוקים,
הרוח מנשבת בקלילות, השמש מאירה בעדינות.

למרגלות נהר נער ונערה מהלכים שלובי ידיים
מתבוננים אחד לשני בעיניים, אוהבים את העומד מולם,
תמונה ענקית של זוג המשתקף במים המכסים את העולם.