כשאנשים מחכים למטה
אני חוזרת הביתה
ואף אחד לא יודע מה עשיתי
וכמה אני הולכת להיענש על זה.
אני חוזרת הביתה
וכל כך כחול בחוץ
ורטוב
ועצוב
עליתי מתוך סופת כוכבים
נופלים
הבעתי משאלות לב סמויות,
הזויות.
אני שוברת שורות, נכון?
זה בגלל ששבור בי הכל
זה בגלל ששורף לי בפנים
זה בגלל החיוך שלו
והסבל שלי.
מצאת הגדרה בשבילי,
אני נכה ברגש ומוגבלת בראש,
זאת אמת
אבל מה ימתיק את האושר הזה
מה יוציא ממני את המיטב
של שורות ההרס
של חתיכות הנפש
של סודות הגוף
שיצרנו
וזרקנו לחול?
מוקדש בחוטי נפש מזהב ליניב. תודה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.