ידי קפואות, הן איבדו כל תחושה.
תזוזתן נעשתה נוקשה, אחיזתן רפויה.
אצבעות הידים כבר מעט כחולות,
הדם לא זורם בהן, והן מכוסות כוויות קור.
ורגלי מבוססות בשלג העמוק,
מנסות להגיע למטרה מרוחקת
אבל גם הן כבר קפואות, קשה להרימן,
ואני מאבד את התקווה ככל שהזמן חולף.
אבל הקור איננו קור אמיתי.
והשלג איננו לבן.
הקור הוא יאוש תהומי מתמשך,
והשלג- דם חללים משתפך.
היאוש איננו נגמר, הוא נמשך ונמשך,
ואת סופו אינני רואה.
הוא ימשיך וימשיך כך כמעט עד אין קץ,ובסופו של דבר אותנו יכלה.